פסק-דין בתיק הפ"ב 1817-09

פתח דבר

1.         בין הצדדים התנהלה בוררות בפני מותב תלתא בבית דין צדק בבני ברק בראשות הרב קרליץ (להלן: " הבוררות", " בית הדין" ו" הבוררים", לפי העניין). ביום ד' אדר ב' תשס"ח (11/3/08) ניתן על ידי בית הדין פסק בוררות (להלן: " הפסק הראשון") ובהמשך לכך ניתן על ידי בית הדין ביום ו' אדר תשס"ט (2/3/09) פסק בוררות שני שהוא הפסק הסופי (להלן: " הפסק השני") (הפסק הראשון והפסק השני יחדיו יכונו להלן ביחד: " פסק הבוררות", נספח מב/3 לבקשת הביטול).

            בפניי בקשה לביטול פסק הבוררות (הפ 1817/09, לעיל ולהלן: " בקשת הביטול").

רקע עובדתי

2.         עניינה של הבוררות הוא בהסכם שכירות מיום 19/3/07 (להלן: " הסכם השכירות"; צורף כנספח מב/1 לבקשת הביטול) שלפיו המבקש (להלן: " המשכיר") השכיר למשיבה 1 נכס בבני ברק שנועד לשמש כחנות (להלן: "החנות"). המשיבה 1 התקשרה בהסכם השכירות באמצעות הבעלים שלה, המשיב 2 (למען הנוחות המשיבים יכונו להלן יחדיו: " השוכר").  תקופת השכירות נקבעה לשנה החל מיום 1/4/07 עם אופציה להארכה לשתי תקופות נוספות בנות שנתיים - ובסך הכל חמש שנים.

            השוכר השקיע בחנות והכשירה לשימושו ואולם כבר במהלך שנת השכירות הראשונה נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, כאשר כל צד טוען להפרת הסכם השכירות על ידי משנהו. על רקע זה אולץ השוכר לסלק ידו מן החנות כעבור כעשרה חודשים מעת תחילת השכירות; ולטענתו, שהמשכיר לא התכחש לה, כך נעשה משהמשכיר השתלט על החנות תוך החלפת המנעולים.

            במצב דברים זה ומשדרש השוכר מאת המשכיר להשיב לו את עלות השקעותיו בחנות - התקיימה ביניהם הבוררות.

3.         כבר בהסכם השכירות הוסכם על הצדדים כי כל מחלוקת שתתגלה ביניהם, תובא בפני בורר מוסכם, שיהיה אחד מאלה - "הרב מנחם מנדל שפרן שליט"א או ביה"ד של הרב קרליץ שליט"א" (ראו: סעיף 20 להסכם השכירות). בהתאם, פנו הצדדים לבירור המחלוקות שביניהם בפני בית הדין כהגדרתו לעיל. משפנו לבית הדין, חתמו הצדדים גם על שטר בוררות המסמיך את שלושת הבוררים כהגדרתם לעיל לפסוק בסכסוך (להלן: " שטר הבוררות", צורף כנספח מב/2 לבקשת הביטול).

            בפסק הראשון שניתן זמן קצר לאחר שהחלה הבוררות להתנהל, קבעו הבוררים הסדר שלפיו יבוטל צו המניעה שניתן קודם לכן ואסר על המשכיר להשכיר את החנות לאחר. מנגד הורו הבוררים למשכיר להפקיד בידי בית הדין שיקים שנועדו לשמש כבטחון לביצוע פסק דין אם יינתן בעתיד לטובת השוכר. יצוין למען הסדר, כי בפועל הפקיד המשכיר שיק אחד בלבד, שיוער כי אף לגביו נתן הוראת ביטול משחויב בתשלום כספים לשוכר בפסק הבוררות (ראו: נספח 4 לתשובת השוכר לבקשת הביטול, להלן: " התשובה"). עוד נאמר בפסק הראשון כי בית הדין ידון במועד אחר בתביעות השוכר לקבלת תמורה עבור השקעותיו בחנות ונזקים שטען שנגרמו לו עקב אילוצו לעזוב את המקום.

            לאחר דיונים שהתקיימו בפני בית הדין במהלך החודשים הבאים, ניתן הפסק השני שבו חויב המשכיר לשלם לשוכר סך של 156,305 ש"ח. עיקרו של הסכום נקבע בגין החזר השקעות והפסדים שנגרמו לשוכר עקב כך שאולץ להפסיק את השכירות ונכפה עליו פינוי החנות.

העילות שעליהן נסמכת בקשת הביטול וטענות הצדדים

4.         המשכיר טוען לקיומן של שתי עילות ביטול, מתוך אלה המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן:" חוק הבוררות" או " החוק"):

"24. בית המשפט רשאי על פי בקשת בעל דין (בחוק זה בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

...

(4)       לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;

...

(10)     קימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד."

5.         המשכיר אינו טוען דבר כנגד תוכנו של פסק הבוררות, אלא כנגד תקינות ההליך.

            במהלך הבוררות שהתקיימה בפני בית הדין, הסתייע המשכיר בבנו יצחק שעובד עימו ונתלווה אליו לדיונים (להלן: " יצחק"). לטענת המשכיר, לאחר שניתן הפסק השני, ניגש יצחק למשרד הבוררים, וביקש לעיין ולהעתיק את תיק הבוררות. התיק אמנם נמסר בידי יצחק והוא צילם את המסמכים שהכיל (להלן: " המסמכים שצולמו בפעם הראשונה"); וביניהם ארבעה מסמכים שנמסרו לתיק על ידי השוכר - מסמכים שאותם צירף לבקשת הביטול (המסמכים שצורפו סומנו מב/4-מב/8 - להלן: " ארבעת המסמכים").